פסק-דין בתיק ב"ל 3323-10-10

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 25.8.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות יציבה מיום 1.3.09 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        על אף שהועדה כתבה בפרק סיכום ומסקנות כי הממצאים בבדיקת ה- MRI לא היו חד משמעיים וכי על אף שנרשמה המילה "רושם" עדיין לא מצאה לנכון להפנות המערער לבדיקת MRI חוזרת לצורך אימות או שלילת הממצא הנ"ל וזאת בניגוד לפסק הדין שהורה לה לעשות כן ומכוחו התכנסה.

            אין בנימוק לפיו נימקה הועדה מדוע אין היא מפנה המערער לבדיקה חוזרת כדי להוות נימוק כלל או מוצדק כשהועדה אף התנגחה בעניין האמור בהוראות פסק הדין כשציינה שאין היא גורם מברר או מטפל.

2.2        טעתה הועדה עת לא ביצעה את הבדיקות המתאימות לרבות בדיקת היקפי תנועות של קרסול ימין שנפגע בהשוואה לשמאל באופן מקיף וטעתה בנוסף עת לא הפנתה המערער לבדיקות לצורך אימות או שלילת ממצאי ד"ר קליגמן בחוות דעתו.

2.3        טעתה הועדה עת לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קליגמן באופן ממצה ולממצאיו במסגרת חוות הדעת בהתייחס לבדיקות ה- MRI מיום 9.8.09 והאולטרסנד שהדגימו עיבוי ועיוות בסנדסמוזיס והטיביו - פיבולרי קדמי לאחר קרע בקרסול ימין, ועיבוי בגיד PLT ו- PBT  בהתאמה.

            בדיקת האולטרסנד מראה בבירור כי קיים נזק ברצועות בקרסול ימין והועדה לא שללה ממצא זה שכן לא ערכה למערער בדיקה עדכנית.

            הועדה לא ביצעה למערער את הבדיקות שבוצעו על ידי ד"ר קליגמן כדוגמת בדיקת סקוייזינג הבודק שלמות ותיפקוד רצועות הסנדסמוזיס.

2.4        המערער הצטייד בחוות דעת משלימה ובבדיקת MRI עדכנית שנועדו להסביר את

הכאבים והמגבלות והצליעה מהם סובל המערער כיום וזאת על מנת להוכיח כי קביעת הועדה היתה שגויה.

3.         טענות המשיב:

3.1        הועדה התכנסה מכוחו של פסק דין ופעלה על פיו היא התייחסה לממצאי בדיקת MRI שהוזכרה בפסק הדין וציינה מדוע ביקשה לשלוח המערער לבדיקת אולטרסנד נוספת.

3.2        הועדה התייחסה בנוסף בהתאם לדרישת פסק הדין לחוות דעתו של ד"ר קליגמן והבהירה מדוע אין לקבוע למערער נכות תוך התייחסות לחוות הדעת.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).